מהן ההשלכות של ריטלין על לקויי למידה?

היום הרבה מאוד ילדים אשר סובלים מליקויי למידה כדוגמת דיסלקציה, דיסקלקולציה ועוד, מאובחנים כילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. האבחון יכול להיות של הפרעות קשב וריכוז ללא היפראקטיביות (ADD) או של הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות, ואמנם יש שוני בהתנהגות של הסובלים מהן, אולם בפועל ההשלכות על כל מה שקשור בלימודים דומות: חוסר יכולת לשבת על הכיסא למעלה ממספר דקות, חוסר הבנה של החומר הנלמד, חוסר הצלחה בארגון נכון של הכתב ועוד.

לאור זאת, הרבה מאוד רופאים קונבנציונליים המוסמכים לבצע את האבחון (בדרך כלל נוירולוגים), ממליצים לילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז להתחיל לקחת ריטלין, או תרופות אחרות המכילות מתילפנידט ואשר הינן בעלות השפעה דומה. הריטלין ותחליפיו משפיעים על המוח בצורה כזאת שגורמת לילד להתעלם מ"רעשים" שיש סביבו, ולהתרכז רק, או לפחות בעיקר, בחומר הנלמד.

כמובן שמבחינה לימודית הריטלין משיג בדרך כלל תוצאות יפות, וילדים שבאמת סובלים מהפרעות קשב וריכוז יכולים למצוא את עצמם במקום הרבה יותר טוב מבחינה זו, ולכן, אם יש המלצה רפואית לכך – אפשר בהחלט לתת לילד ריטלין, אבל לא להזניח את ההתחקות אחר הגורם האמיתי לחוסר היכולת שלו.

חוסר יכולת מדומה או אמיתית?

היום יש החושבים, כי מרשמי הריטלין מחולקים יותר מדיי בקלות, בלי לנסות להשקיע בעניין ולהבין מהם הגורמים האמיתיים לחוסר ההצלחה של הילד ולחוסר היכולת שלו לשבת במקום במשך יותר מכמה דקות.  אז לא סביר שרופאים יתנו ריטלין למי שלא מתנהג כמי שזקוק לו, אולם בהחלט יכול להיות שעם ההשקעה הנכונה – ילדים רבים היו יכולים לא לקבל את התרופה, או לכל הפחות – ליטול מינון נמוך יותר שלה.

מהן האלטרנטיבות?

יש מספר אלטרנטיבות למתן ריטלין לילד לקוי למידה, והן:

  • טיפול רגשי – יש היום הרבה מאוד טיפולים רגשיים כגון רכיבה על סוסים, טיפול באומנות, טיפול באמצעות בעלי חיים ועוד. באמצעות הטיפולים האלה מנסים להכיר את הילד ואת דפוסי ההתנהגות שלו, ולהבין האם הוא באמת סובל מקשיי קשב וריכוז, או שלהתנהגות שלו יש סיבות אחרות.
  • טיפול פסיכולוגי – גם זה, אמנם, טיפול רגשי, אולם כאן מדובר בטיפול הרבה יותר ישיר: הפסיכולוג יושב מול הילד ושואל אותו שאלות שונות כדי להכיר אותו ולהבין מה גורם לו לפעול כמו שהוא פועל. במקרים רבים באמצעות השיחות עם הפסיכולוג מתגלים להורים דברים שהם לא ידעו קודם, ושבהחלט יכולים לשפוך אור על מצבו של הילד.
  • טיפול ללא טיפול – גישה טיפולית שלפיה לא צריכים להיות חוקים כשמדובר בילדים המאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז. בשיטה זו עובד מטפל מול מטופל, ולאחר היכרות ראשונית הוא מכוון אותו לבצע את הדברים שמצופה ממנו לבצע בגילו (כמו למשל, להקשיב…). ברגע שהמטפל רואה שהמטופל כבר לא קשוב וחייב לקום מהכיסא, הוא נוקט בפעולה שמחזירה את הילד למקום, וגורמת לו להמשיך ללמוד (ובהרבה מקרים – עם חיוך).

טיפולים שכאלה כדאי להתחיל במקביל לטיפול התרופתי, אולם חשוב לדעת שהרבה פעמים הם מביאים לשיפור מדהים, ולכן אחרי מספר פגישות ושיחה עם המטפל, יכול להיות שכדאי יהיה לבדוק את התנהגות הילד ללא הריטלין.

מסקנה: ריטלין בהחלט יכול לעזור לילדים הסובלים מקשיי למידה, ובעיקר לאלה הסובלים מקשיי קשב וריכוז. למרות זאת, חשוב מאוד שלא לזנוח את הטיפולים הרגשיים השונים, שכן הם יכולים לשפוך אור על הסיבות לחוסר היכולת ו/או לחוס הרצון של הילד. אם רואים שיש התקדמות ושהילד משתף פעולה, כדאי לנסות להפסיק את הריטלין למשך מספר שבועות, ולבדוק האם הוא ממשיך להתקדם או לא. בהצלחה!